החלטה בתיק בר"ע 4528-09-12

1.    לפני בקשת המבקשת להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים מיום 20/6/12 בדמ"ש 9950-03-12 (השופט  דניאל גולדברג ונציגי הציבור מר  מיכאל בר און וגב'  שרה זימן).

רקע וכללי

2.    בבית הדין האזורי התבררה תביעתה של המבקשת אשר הועסקה כמלוות הסעות אצל המשיבה, כנגד המשיבה לתשלום שכר חודש מאי 2011 ומספר ימים מחודש יוני 2011 בתוספת פיצויי הלנת שכר, לתשלום פיצויים בעד עגמת נפש ו"הולכת שולל" וכן לתשלום פיצוי בסך 4,000 ש"ח בשל הפרת הבטחה להעסיקה החל משנת הלימודים תשע"ב.

        בית הדין קיבל את תביעת המבקשת בחלקה בקובעו כי המשיבה נותרה חייבת למבקשת את הסך של 910 ש"ח בגין הפרשי שכר (אשר שולמו במעמד הדיון) ואף חייב את  המשיבה בתשלום פיצוי חלקי על הלנת שכר ועגמת נפש מבוסס על תשלום שכרה של המבקשת באיחור, בסך כולל של 600 ש"ח.

עם זאת, דחה בית הדין את תביעתה של המבקשת לעניין תשלום פיצוי בסך 4,000 ש"ח בשל הפרת הבטחה להעסיקה החל משנת הלימודים תשע"ב.

בית הדין קבע כי המבקשת לא הוכיחה את תביעתה זו, לא ידעה לספר מיהו הגורם במשיבה שהבטיח לה עבודה בליווי הסעות החל מתחילת שנת הלימודים תשע"ב, וממילא לא הוכיחה כי גורם בעל סמכות בחברה הבטיח לה זאת.

בסיפא לפסק הדין צוין כי פסק הדין נתון לערעור ברשות, וכי בקשה לרשות ערעור

ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 15  ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.

3.    לטענת המבקשת בבקשתה הנושאת תאריך 2/9/12, היא הגיע ביום 28/9/12 למזכירות בית הדין כדי להגיש את בקשתה לרשות ערעור, אך במזכירות סירבו לקבל את בקשתה בהעדר עותק מלא של פסק הדין, ובטענה כי הבקשה מוגשת באיחור ועל המבקשת להגיש בקשה להארכת מועד.

בבקשה נטען כי 15 יום להגשת בקשת רשות ערעור זה לא זמן סביר, וכי הבקשה הוגשה תוך פחות משבועיים מיום לקיחת פסק הדין מבית הדין ומקבלת פסק הדין בדואר על ידי אימה של המבקשת.

4.    הבקשה הועברה לתגובת המשיבה שהתנגדה לה. לטענתה, המבקשת עושה דין לעצמה בהגשת הבקשה לרשות ערעור במועד בו הוגשה, נימוקי הבקשה אינם מגלים "טעם מיוחד" שיהא בו כדי להצדיק היענות למבוקש, וכי מבירור עם מזכירות בית הדין האזורי לעבודה, עולה כי בניגוד לטענת המבקשת בבקשתה, פסק הדין נשוא הבקשה הומצא לכתובת שמסרה המבקשת כבר ביום 26/6/12, כך שהמועד להגשת הבקשה לרשות ערעור עליו הודע במפורש בפסק הדין, חלף זמן רב לפני שפנתה המבקשת להגיש את בקשתה.

בכל מקרה, ולגופם של דברים, פסק הדין נשוא הבקשה נומק ומפורט כדבעי ועל כן סיכויי הבקשה לרשות ערעור נמוכים ביותר.

אי לכך עותרת המשיבה לדחיית הבקשה להארכת מועד ולרשות ערעור תוך חיוב המבקשת בהוצאות הבקשה.

5.    במועד שנקבע להגשת תשובת המבקשת לתגובת המשיבה, הוגשה הודעת המבקשת לפיה טרם קיבלה לידיה את תגובת המשיבה ועל כן אינה יכולה להגיב עליה.

עוד ציינה המבקשת בהודעתה הנ"ל, כי היא אינה מתמצאת ב"פרוצדורות פורמליות" ולא הוקצה לה עורך דין לטיפול בעניין שבנדון. לדבריה:

"דרכי הגשת הערעורים והערכאות למיצוי זכויות לאזרחים פשוטים אשר יכולים גם להיות אנאלפבתיים היא דורסנית. מתן זמני התגובה המתבקשים להיות בסטנדרטיים משפטיים הינה אבסורדית ובלתי מסייעת בעליל. כמו כן לעובד הפשוט לא חייב שיהיו לו תיבת דואר, בית או פקס לפי חוק. מן הרצוי שממשכורתו הנמוכה יוכל לאכול, להתרחץ וכו', לא רק על סמך מבטו של המעביד" (ההדגשות במקור - א.ר.ק.).

        בהחלטתי מאותו יום ציינתי כי יש להצר על הלשון המשתלחת בה בחרה המבקשת לנקוט בפנייתה לבית הדין, ואולם לגופם של דברים קבעתי כי על מנת לאפשר  למבקשת את יומה בבית הדין, על המשיבה להמציא את תגובתה שבנדון לידי המבקשת עד ליום 11/10/12 ועל המבקשת להגיש את תשובתה לתגובת המשיבה עד ליום 22/10/12.

6.    לציין כי על אף האמור לעיל עד למועד זה לא התקבלה כל תגובה מטעם המבקשת ואף לא הוגשה כל בקשה או הודעה אחרת מטעמה בטענה כי לא קיבלה לידיה את תגובת המשיבה.

אי לכך, אפנה להלן לדון בבקשה, על יסוד עמדות הצדדים המונחות בפני.